top of page
FPAI LOGO
CFP LOGO
  • FB ICON
  • Instagram ICON
  • LinkedIn ICON
  • Youtube ICON

השקעה אקטיבית או פסיבית

2 בנוב׳
זמן קריאה 3 דקות

עודכן: 10 בנוב׳

מה עדיף למשקיע העצמאי?


צחי מגד  CFP®, MBA


משקיע פרטי יכול לבחור בעצמו מניות וניירות ערך אחרים, או להשקיע באמצעות קרן שמטרתה לעקוב אחר מדד. אלו שתי דרכים שונות לבנות את החלק המנייתי בתיק.

בהשקעה אקטיבית, המשקיע בוחר בעצמו אילו ניירות ערך להחזיק. הוא יכול לבחור, למשל, מניות של חברות שלדעתו יצליחו, וגם להחליט מתי לקנות או למכור. השקעה אקטיבית אינה מחייבת מסחר תכוף, אך היא דורשת ידע, זמן, מעקב ומשמעת.

בהשקעה פסיבית, המשקיע קונה קרן מחקה או קרן סל שמטרתה לעקוב אחר מדד, כגון MSCI World, S&P   500 או ת״א־125. כך הוא נחשף לחברות שבמדד בלי לבחור כל מניה בעצמו. גם גישה זו דורשת משמעת: להיצמד לתוכנית כשהשוק יורד או עולה בחדות.


יתרונות וחסרונות

השקעה אקטיבית נותנת למשקיע יותר שליטה. הוא יכול לבחור חברות וענפים שבהם הוא מבין או מאמין, ולהימנע מאחרים. וורן באפט כתב כי המשקיע צריך לדעת להעריך נכון את העסקים שהוא בוחר. באותו מכתב ציין כי לרוב המשקיעים עדיפה השקעה בקרן מחקה שגובה דמי ניהול נמוכים. בחירה עצמאית עשויה להתאים למי שיודע לנתח חברות ולפעול בתחום שהוא מבין בו [4].

האתגר הוא שטעות בבחירת מניות או פיזור מצומצם מדי עלולים לפגוע בתוצאות. קנייה ומכירה תכופות עשויות להגדיל את הוצאות המסחר, ובחשבון חייב במס גם להביא למימוש רווחים ולתשלום מס מוקדם יותר.

השקעה פסיבית במדד רחב מאפשרת להיחשף לחברות רבות באמצעות קרן אחת, בלי לבחור כל מניה בנפרד. היא נשענת על הציפייה שהמשק והחברות ימשיכו לצמוח לאורך זמן, ושצמיחה זו תתבטא בעליית המדד. המשקיע הפסיבי נשאר מושקע גם בתקופות של ירידות, אך חשוב לזכור שהמדד עלול לרדת בחדות, ולעיתים עובר זמן רב עד שהוא חוזר לשיאו.

כאשר משווים קרן מחקה רחבה לתיק שבו קונים ומוכרים ניירות ערך בתדירות גבוהה, מיעוט הפעולות מצמצם את הוצאות המסחר. עם זאת, חשוב לבדוק מה המדד כולל: מדד שמתמקד במדינה, בענף או במספר קטן של חברות עלול להיות מרוכז מדי.

ג׳ון בוגל ניסח את רעיון הפיזור כך: ”אל תחפש את המחט בערימת השחת, קנה את כל הערימה” [3]. במקום לנסות לזהות מראש אילו חברות יצליחו, המשקיע נחשף לחברות המצליחות באמצעות המדד.


מה מלמדים המחקרים?

מחקר שפורסם ב־2024 מצא כי בממוצע, פעילות המסחר של משקיעים פרטיים לא הניבה רווחים. בין היתר, משקיעים נטו לקנות מניות שזכו לתשומת לב רבה, ומניות אלו נטו להציג בהמשך ביצועים חלשים יותר [1].

מחקר ארוך טווח על שוק המניות האמריקאי, שבחן את השנים 1926–2019, מצא שחלק גדול מהעושר שנוצר בשוק הגיע ממספר קטן יחסית של חברות [2]. לכן, מי שבוחר רק כמה מניות עלול להחמיץ את החברות שמובילות את התשואה הכוללת.

המחקרים אינם משווים ישירות בין תיק פסיבי לתיק אקטיבי, אך הם ממחישים את הקושי שבבחירת מניות ואת היתרון האפשרי של פיזור רחב.


אז איזו גישה מתאימה למשקיע העצמאי?

לרוב המשקיעים העצמאיים שאין להם יתרון בבחירת מניות, השקעה פסיבית במדדים רחבים היא בדרך כלל בסיס עדיף לתיק מניות לטווח ארוך. פיזור רחב מפחית את התלות בבחירה מוצלחת של מניות בודדות.

השקעה אקטיבית עשויה להתאים למי שמקדיש זמן לניתוח חברות, מכיר היטב את תחום ההשקעה ופועל לפי שיטה ברורה. משקיע כזה עשוי לבחור חברות שאת פעילותן הוא מבין, או להעדיף חברות שמחלקות דיבידנדים כדי ליצור תזרים. עם זאת, חלוקת דיבידנד אינה מובטחת, ומניה שמחלקת דיבידנד אינה בהכרח בטוחה יותר.

אפשר גם לשלב בין הגישות: להשקיע חלק מרכזי מתיק המניות במדדים רחבים, ולייחד חלק קטן יותר לבחירה עצמאית של ניירות ערך.

הבחירה בין השקעה אקטיבית לפסיבית עוסקת בדרך שבה בוחרים את ניירות הערך, אך היא אינה קובעת כמה מהתיק יושקע במניות, באיגרות חוב ובאפיקים אחרים. הקצאת הנכסים צריכה להתאים למטרות המשקיע, לטווח ההשקעה וליכולתו ולנכונותו לשאת סיכון.

כאן בא לידי ביטוי ערכו של המתכנן הפיננסי: לסייע לחבר בין הנתונים האלה ולגבש הקצאת נכסים שמתאימה לתוכנית הפיננסית הכוללת של המשקיע.

  

הערות ומקורות


[1] Brad M. Barber, Shengle Lin and Terrance Odean, “Resolving a Paradox: Retail Trades Positively Predict Returns but Are Not Profitable,” Journal of Financial and Quantitative Analysis, 59(6), 2024.

[2] Hendrik Bessembinder, “Wealth Creation in the US Public Stock Markets 1926–2019,” The Journal of Investing, 30(3), 2021.

[3] John C. Bogle, The Clash of the Cultures: Investment vs. Speculation (2012), Chapter 9, “Forget the Needle, Buy the Haystack.” Chapter PDF.

 

 
 
 

תגובות


Whatsapp Icon
bottom of page